מאיר קרא לנו "חדשים". כשהלכנו הוא אמר "אתם מוזמנים לבוא אלינו. כבר מזמן לא אירחנו חדשים". "חדשים". כמו "אליפים". כאלה שזה מקרוב באו. היה לזה טעם מוזר (אני יודעת שטעם זה בפה – אבל לפעמים הוא גם באוזן, ובמוח ובתחושות של הגוף).

הוא קרא לנו "חדשים" ואנחנו באמת חדשים. חדש לנו כאן. בניגוד לבית שלנו שהיינו בו "ותיקים". לא. בעצם לא ותיקים. אני לא יכולה לחשוב על מילה שהיא בין "חדשים" ל"ותיקים". אבל אם יש מילה כזאת, אז המשמעות של המבחינתי היא משהו שהוא בין "חדש" ל"ותיק" אבל עם רגליים עמוק באדמה. בשורשים של הבית.

שוב יצא לי משהו עצוב. לא תיכננתי. תיכננתי לספר על זיו. ועל מאיר ורותם. ועל עמית. אז אני אספר.

זיו היא Destination Service Consultant שזה אומר שהיא עוזרת לאנשים שעוברים לאיזור להתמקם: עוזרת להם לחפש בתים, להתארגן על Social Security Number (שזה כמו ת.ז.), על רישיון נהיגה ועוד כמה בירוקרטיות בדרך. אני לא יודעת איך אחרים מה המשמעות של זיו עבור אחרים – אבל בשבילי זיו יוצרת כרגע אווירה של שפיות, של "לא לרדת מהפסים" בגלל הלחץ מכל הדברים החדשים והלא מוכרים פה.
חברת Juniper שהיא החברה שזאביק עובד בה, מעניקה לעובדים שעושים Relocation שירות של עזרה ב"חבלי הקליטה", בדרך כלל באמצעות חברות שזאת העבודה שלהן (בכל זאת, אנחנו ב Silicon Vally – אפשר לספור על יד אחת את מספר האנשים שבאמת נולדו וגדלו כאן, כל השאר הגיעו ממקומות אחרים בעולם: ישראל, צרפת, גרמניה, יפן, סין, הודו – הרבה מאוד הודו…:-)).
במקרה שלנו, אנחנו מקבלים עזרה מחברה בשם Community Connections והנציגה שלהם היא זיו. לפי מה שזיו אומרת – המדיניות של החברה היא לעזור לאנשים להתמקם בעזרת אנשים מאותה התרבות (או במקרה שלנו "חוסר תרבות") -ככה שיש להם נציגים מכל העמים כנראה….

את זיו פגשתי בפעם הראשונה בבית ברחוב פלמינגו (כן, כן, זה שרציתי ולא קיבלנו) בכלל היינו אמורות להיפגש רק ביום שישי להיכרות וסיבוב בתים, אבל הבית הזה עלה לאתר של שון וזיו ישר ידעה שזה זה. בלי שדיברנו בכלל.
זיו היא כמו קרן (אחותי) – יש לה את היכולת הזאת לדובב אנשים (או כמו שקרן אומרת " אני לא מבינה את זה, אנשים פשוט מתחילים לדבר איתי…"). כשהגעתי לבית ברחוב פלמינגו היא עמדה מהצד השני של הרחוב ודיברה עם אחת השכנות במשך חמש דקות – והיא בכלל לא מכירה אותה!! אני בחיים לא יכולה לדבר עם מישהו שאני מכירה יותר משלוש דקות במקרה הטוב והיא ככה ברחוב מדברת עם שכנה שהיא לא מכירה… בחיי – אני אכולת קינאה…

בקיצור, אחרי שראינו את הבית (כבר אמרתי שלא קיבלנו אותו?), נפרדנו לשלום וקבענו למחרת. הסתובבנו ביחד בוקר שלם וצהריים גם והיא העבירה אותי בכל SUNNYVALE. והראתה לי המון מקומות והסבירה המון דברים (איך בוחרים בית, מה הסביבה, איך לבחור גנים בעתיד, איפה יש סופרמרקטים עם אוכל ישראלי, איפה יש ירקן עם חלות טובות, איפה לקנות דברים בזול, איפה ביוקר, לאן ללכת – באמת חבל שלא הבאתי מחברת…)

הערת אגב – כשלקחנו אתמול את זאביק לראות את הבית בפלמינג, פגשנו את שמרית ויער ואת הבן החדש שלהם (אני רוצה להגיד שקואים לו יהלי, אבל יש מצב שאני בהחלט בהחלט טועה). הם גרים שני בתים מהבית שראינו וזיו היא זאת שעזרה להם לנחות בבית הזה. חמודים. הורים טריים ישר מהשקית. היום הם שלחו לנו רשימה של כל מיני דברים שאפשר לעשות פה בסביבה, עם חלוקה לנושאים והערות על כל מקום. מין "הכר פניך לתושב המתחיל". הכי מעולה בעולם!  מסתבר שעדיין יש אנשים טובים בעולם… מחר בבוקר אני אזמין את עצמי לגלידה שהם ממליצים עליה בתור פיצוי על הבית שלא קיבלנו).

נראה לי שכבר ניצלנו את מלוא הזמן ש Juniper משלים עבור זיו, אבל נורא נוח לי להתקשר אליה ולקבל ממנה תשובות לדברים שאני לא יודעת: איפה הירקן עם החלות הטובות, מה דעתה על בתים נוספים שראינו ב- קרייג'ס ליסט, איפה קונים אוכל נטול גלוטן (באמת – שבשביל זה היא התקשרה אלי, רק בשביל להגיד לי שאני חייבת ללכת לשם כדי לקנות לעצמי אוכל. מיד קניתי המון דברים. בכלל אני מתפרעת פה עם קניות "וזוהי רק ההתחלה לה לה לה"), איך אני מוצאת נער/נערה שישחקו עם כפיר באנגלית כדי שהוא יתפוס את השפה.
ולכל דבר יש לה תשובה, אם לא עכשיו – אז בעוד כמה שעות. והיא לא שוכחת. והיא בודקת ומתקשרת ומקשרת. באמת מזל שהיא זאת שעובדת איתנו. נחיתה רכה.

וככה הכרנו היום את מאיר ורותם ואת עמית. החלטנו ללכת לפי עצתה של רונית (הגננת של כפיר) ולחפש נער/נערה שיוכלו לשחק קצת עם כפיר ולהקריא לו סיפורים באנגלית, אבל גם שיבינו אותו בעברית ויוכלו לתרגם לו בהתחלה, כדי שהוא יתפוס את השפה דרך המשחק.
יכולנו לפרסם בקשה ב- ISO-MARKET (מין קבוצה באינטרנט של ישראלים מהסביבה שמעבירים הודעות ומפרסמים בקשות ומנהלים חיי קהילה דרך הקבוצה הזאת), אבל העדפתי מישהו/מישהי שאנחנו יכולים לקבל עליו/עליה המלצות ממישהו שאנחנו מכירים. ואת מי אנחנו מכירים פה? רק את רני ומעיין (אבל הם גרים ב- PALO ALTO) ואת זיו.
אז דיברתי עם זיו ובאמת היתה לה מישהי. עמית. בת של חברים. בת 12 וחצי. כבר פה 4 שנים. מדברת עברית ואנגלית שוטף. וחמודה. ובוגרת. ובקרוב מאוד זיו תיקח אותה לעשות בייביסיטר על זוהר, הבת שלה. וההורים שלה מקסימים. והיא תבדוק ותודיע לנו.

אז היא בדקה והתקשרה הבוקר להגיד שהיא דיברה עם רותם (אמא של עמית) ורותם בדקה עם עמית (בכל זאת, עמית כבר לא בגיל שמחליטים בשבילה) ועמית מאוד תשמח, והיא אפילו יודעת באיזה ימים היא פנוייה. אבל לפני שמתחילים, רותם ביקשה שנבוא לקפה הערב, קצת להתרשם אחד מהשני. סוג של מפגש משפחות לפני האירוסין …. ברור שאמרתי כן.

לפני שהלכנו אליהם, החלפתי לילדים לבגדים נקיים שיעשו רושם טוב. ונתתי להם לחמניה ומלפפון ופלפל באוטו בדרך – שלא יהיו רעבים ויעשו לי בושות כשנגיע. אז הם באמת לא היו רעבים כשהגענו. מצד שני הם גם לא היו נקיים אחרי הפלפל האדום…

כשהגענו, מאיר וזיו היו בחוץ עם צליל (בן 8), יותם (בן 10) וזוהר (בת 5 – של זיו). כבר בכניסה הרגשתי בבית. ויואב ישר נעמד ובדק על איזה כלי נסיעה נוסעים צליל ויותם. וכפיר כמובן נדבק לי לרגל – ככה זה כשהוא מתרגש.

אחר כמה דקות הגיעו רותם ועמית ונכנסנו פנימה. מאיר הראה לילדים את הגראז' שבו יש המון משחקים לילדים, ואחרי שישבתי עם הילדים ועמית וצליל הראו לכפיר כל מיני מסלולים של מכוניות (אני חושבת שקוראים לזה HOT CARS), פרשתי לחברת המבוגרים והשארתי את כפיר ויואב עם כל הילדים. אני לא יודעת מה הם שיחקו שם – אבל כפיר בא לבקר רק אחרי חצי שעה וחזר לשחק אחרי חיבוק (וביקור בשירותים). יואב לא בא בכלל. סימן שהיה להם טוב.

ישבנו ודיברנו. שמענו ממאיר ורותם המון דברים על החיים פה. מחר בערב באים לארוחת שישי 20 אנשים אליהם "כמו בכל סוף שבוע" ומאיר הכין עלי מנגולד ובצל ממולאים על מצע של עגבניות (שנותנות את הנוזלים לתבשיל). הוא בשלן רציני. ויודע להכין המון אוכל (אפילו קובה – אני כל כך רוצה ללמוד!!! אף פעם לא הצלחתי את זה). והוא אוהב לעשות קניות. באופן כללי וב- Bed Bath & Byond באופן ספציפי. והוא אוהב כלים והוא בונה בעץ והוא ייקח אותי למקומות שאני צריכה להכיר. איזה כיף לי!!! (אני רק צריכה לזכור להשאיר את כרטיס האשראי שלי אצל זאביק)

ובאופן טבעי – מאיר הלך לקנות פיצה לכולם. ולילדים שלנו היה כיף ובבית והיה לי כיף לראות אותם. כפיר יושב ליד צליל ומסתכל איך הוא משחק באיי-פד. ויואב יושב על יותם ומסתכל בטלוויזיה ויותם מלטף אותו כל כמה דקות.

ובסוף קראנו לכלה לשבת איתנו קצת, ואמרתי לה מה אנחנו רוצים שהיא תעשה עם כפיר, קצת משחקים, קצת לקרוא סיפורים. פעם פעמיים בשבוע. שיהיה לו כיף. והיא אמרה כן וקבענו ליום שני הבא. קצת מצחיק שלילד שלי שהוא בן 3.5 יש PLAYDATE בת 12.5 🙂

וכשהלכנו –  מאיר אמר "אתם מוזמנים לבוא אלינו. כבר מזמן לא אירחנו חדשים". והיה לזה טעם מוזר, אבל נעים בגוף. יש אנשים שעושים לך את זה. ושלושתם (מאיר, רותם וזיו) פשוט עושים את זה.

לפני השינה, שאלתי את כפיר אם היה לו כיף והוא אמר שכן. היה לו כיף עם הילד הזה ששיחק במחשב ("צליל?" – "כן, הוא"), "אבל הכי כיף היה לי עם עמית. היא שאלה אותי שאלות. אבל זה סוד. רק שלי ושל עמית" – יש לי ילד מהמם ועמית קלעה בדיוק למה שהוא צריך מהסביבה: שיחה.