אני יודעת שיהיו בתים אחרים. ברור לי. ולא חשוב איפה נגור – יהיה לנו כיף. כי זה לא הבית, אלא אנחנו שעושים את הבית "בית".
אבל רציתי את הבית הזה…. עוד לפני שראיתי אותו בתמונות אפילו ידעתי שזה הבית שאני רוצה. מאז שראיתי את הבית של רחל ונחום בשיקאגו – ידעתי איך אני רוצה שהבית שלי ייראה. ככה. בדיוק ככה. מואר. עם מטבח גדול. ואי (לא אי בים התיכון – אי במטבח – החלום שלי מאז ומעולם). ופתוח. עם מרחב גדול באמצע. ומואר.
וזה בדיוק הבית הזה. אפילו אחרי שראיתי כבר איזה 8 או 10 בתים מבפנים ומבחוץ. זה עדין הבית הזה. אפילו זאביק אמר . והסכים – למרות המחיר הגבוה. כי זה יכול היה להיות הבית שלנו לתקופה ארוכה. עד שיהיו לנו 4 ילדים שהקטן שבהם יהיה לפחות בן 3-4…
ראיתי את הבית הזה לפני שבוע. והוא כל מה שרציתי כדי להקל עלי את המעבר לכאן.
ומישהו אחר קיבל אותו.
אני יודעת שיהיו אחרים. יודעת את זה בראש. אבל בגרון יש לי עכשיו גוש כזה.
כל כך רציתי את הבית הזה….
נראה לך?????????????????????????
"עד שיהיו לנו 4 ילדים שהקטן שבהם יהיה לפחות בן 3-4…"
מה זה השטויות האלו?
🙂 גם אני שמתי לב למשפט הזה ותהיתי…
מה לא ברור? זה בית שמתאים עד שיש 4 ילדים שהקטן בהם בן 3-4. אם נניח הייתי בהריון עכשיו עם תאומים (ואני לא. בכלל לא. בשום הריון מכל סוג שהוא), אז בעוד 3-4 שנים היינו צריכים לעזוב את הבית כי הוא כבר היה קטן עלינו.
מתמטיקה פשוטה
זה תירוץ מופרך ולא רלוונטי. וגם אם יהיו לכם עוד שישה ילדים (זה טרנד שם באמריקה לאמץ, דרך אגב), בעוד שלוש ארבע שנים אמרתם שאתם חוזרים, לא?
תגידי – מכל מה שכתבתי בפוסט הזה – זה מה שחשוב עכשיו? מתי אנחנו חוזרים? בקושי נסענו, אז בטח שעוד אין מה לדבר על מתי חוזרים
מה לעשות שאני כבר מתגעגעת נורא ורוצה שתחזרי כבר?
זו ענבר שכותבת מהכתובת של רחלה….