יש דברים שאני שונאת לעשות. הם בדרך כלל כרוכים בהחלטה קשה שצריך לעשות. בצורה לא מפתיעה בכלל – גם זאביק שונא לעשות את אותם דברים. זאת הסיבה שהוא זורק אותם עלי.

אני שונאת לעשות החלטות. תמיד אני מפחדת שאני אעשה החלטה ואחרי שאני אעשה את ההחלטה – אני אגלה שטעיתי, או שיכולתי לחכות עוד קצת ולעשות החלטה טובה יותר.

ככה זה עם בתים. עוד כשהייתי באוניברסיטה בבאר-שבע שנאתי את זה. המחשבה על מציאת בית עם שותפים היתה נוראית אויומה בעיני. כמעט כמו החיפושים של הבית עכשיו. האמת – עכשיו יותר גרוע.

איך מחפשים בית כשלא יודעים שום דבר על הסביבה? הייתי צריכה לעשות יותר שיעורי בית? מה אני בסך הכל רוצה? סביבה נחמדה, בית יחסית חדש ונעים, מטבח נורמלי, מקלחות נורמליות, אם אפשר בקירבת פארק שיהיה לילדים איפה להוציא את המרץ ושיהיו אנשים נחמדים מסביבי – שאני אל אצטרך ללכת על ביצים כל הזמן ולהגיד לילדים להיות בשקט לאורך כל שעות היום (כמו שאני עושה עכשיו בקומפלקס הזה…. פולנייה שכמותי – לא נעים לי שהם משתוללים וצועקים ועושים רעש לסביבה באופן כלי ולשכנים מלמטה באופן ספציפי).

לשמחתי, החברה שעוזרת לנו ברילוקיישן שלחה את זיו לעזור לנו לחפש בתים. זיו היא ישראלית, שגרה כאן כבר כמה שנים. אני לא בדיוק יודעת איך מוגדר התפקיד שלה כי היא עוזרת לנו לחפש בתים מצד אחד ומצד שני היא עוזרת לאנשים אחרים עם העניינים האחרים של הרילוקיישן שלהם, אבל מה שחשוב מבחינתי זה שהיא אירגנה לי סיור בתים בשבוע שעבר ונתנה לי הערות והארות (חבל שלא הבאתי מחברת לרשום כל מה שהיא אמרה. באמת חבל)

הבעיה העיקרית היא שהבית הראשון שראינו (ביום חמישי) – הוא הבית שאני רוצה לגור בו. כל שאר הבתים פשוט מחווירים לעומתו (או משחירים). הבית בנוי בסגנון אייכלרי, עם המון אור וסלון ענק עם פינת אוכל, מטבח מדהים ו- 4 חדרי שינה והכי חשוב – כולו מואר ומשקיף על החצר. בנוסף הוא ממש מרחק הליכה מפארק אורטגה (שכבר כתבתי עליו פה).
הבעיה היחידה של הבית הזה, היא החצר שאיננה גדולה באופן מיוחד……

http://goldenstate.appfolio.com/listings/50f7de76-7fcc-46ce-99b6-c9d0c0b57181

ביום שישי עשינו סיור בתים אמיתי.

התחלנו בבית של זקנים. הם פירסמו שיש בו 4 חדרי שינה – אבל האמת היא שיש חמישה (הם פשוט לא רוצים משפחות גדולות מדי). חמודים הזקנים האלה. אבל הבית מריח משנות החמישים. מטבחון קטן וגם סלון פצפון. והחצר בכלל לא בגודל שאפשר לדבר עליו (ועוד יש בתוכה "גזיבו" – לא יודעת איך אומרים בעברית).

עברנו הלאה

הבית השני – היה אייכלר נוסף. ליד בית ספר STRATFORD שזה בית ספר פרטי. הבית קצת חשוך, מטבח ישן עם רצפת לילוניאום, כנ"ל גם המקלחות. הארונות צבועים בצבע שמן – קצת מזכיר בסיסים צבאיים של פעם – אבל חצר מטורפת. המון עצי פרי שגדלים בצורה חצי טבעית. החצר כולה סגורה – ככה שהילדים לא יכולים  לברוח, נותנת תחושה של מושב. אופציה טובה לחשוב עליה.

http://sfbay.craigslist.org/sby/apa/2594826877.html

אחר כך הגענו לבית של הודים. זה בעיקר מה שיש לי להגיד עליו. מרגע שנכנסנו – הרגשתי בהודו. לא הרגשתי טוב עם הבית הזה. הכיווונים שלו לא נכונים. הצבעים שלו לא נכונים. הכל לא. אז לא

http://sfbay.craigslist.org/sby/apa/2592959135.html –

ואז הגענו לבית של קאל. נכנסנו. אני מודה שזה לא הבית בשבילי. אבל כן בשביל הילדים. חצר ענקית מלאה בדשא. מסביב המון צמחים ובחלק הצדדי יש פינה שאפשר לעשות בה גינת ירק.
הבית עצמו נפתח לסלון "הרשמי. משמאלו מטבח – לא גדול ולא קטן וסלון "לא רשמי" שאפשר להפוך בקלות לחדר משחקים שמסונף לפינת האוכל.
משמאל לסלון "הרשמי – שלושה חדרי שינה. 2 חדרי ילדים בגודל סביר ביותר וחדר שינה הורים בגודל יותר מסביר.
הבית נמצא במרחק הליכה משני פארקים וממרכז קניות והכל נגיש בקלות. אפילו לקחתי את זאביק לראות את הבית והגשנו בקשה לשכור אותו. אפילו קיבלנו תשובה חיובית ומאוד נעימה. אז למה אני לא רוצה לגור שם????

http://sfbay.craigslist.org/sby/apa/2579777937.html

אחרי הבית של קאל – ניגשנו לראות עוד בית בסנטה קלרה – אבל לא הצלחנו לפתוח את המנעול….

בשבת וראשון – זאביק עבר על קרייג'ס ליסט – זה בעצם "יד 2" המקורי. הכל אפשר למצוא שם – והמון בתים. הבעיה היחידה היא שאם לא נגיד מהר "כן" לבית של קאל, יכול להיות שלא יהיה לנו הבית הזה…

מה עושים???