באמת שרציתי לעשות קניות.

עוד לפני שטסנו ידענו שאנחנו נוחתים בסוף השבוע של LABORDAY – שבגדול מבחינתנו זה אומר – קניות ובזול (מישהו בכלל יודע מה המשמעות של היום הזה חוץ מאשר לעשות ברביקיו וסופשבוע ארוך של קניות????)

אז אתמול – אחרי שהתאוששנו קצת מהטיסות יצאנו ל MALL הכי גדול בסביבה – באמת גדול. הרבה אנשים. והילדים שלנו שלא ממש מכירים קניונים (ואנשים) התקשו למצוא את עצמם בסביבה חובבת הקניות… כפיר רק רצה לקנות תומס הקטר ויואב הסתכל מסביב ורק רצה לברוח לנו (טוב – אולי זה רק בדימיון שלי אחרי חווית אילת).
בקיצור קנינו רק קצת בגדים לילדים (בגדי חורף – קר פה בערב כמו בנצרת עילית בסוף ספטמבר) ופיג'מות ארוכות והבטחנו לעצמנו שמחר נחלק את היום לשניים. חצי יום זאביק בקניות וחצי יום אני.

זאביק לקח את החצי הראשון. חזר כמו גדול עם שני זוגות של נעלי ROCKPORT (אלי – שים לב, הוא נהיה בנאדם….) ומחשב מדוגם להפליא (מסך 23" – ענק!!! עכשיו נוכל לראות את כולם בוידיאו באיכות הגרועה של סקייפ – אבל על מסך ענק).

ואז אני יצאתי. רציתי לקנות עוד קצת בגדים לילדים וגם לי (בכל זאת – 2 זוגות מכנסיים ובלי חולצות קצרות אלא רק גופיות זה לא ממש לעניין).
יצאתי בחברת ה- GPS, שאני כבר יודעת שאנחנו לא חברים/ות טובים/ות בכלל. נסעתי 3 מייל לפני שהוא/היא אמר/ה לי בפעם הראשונה את המילה המלחיצה במיוחד: RECALCULATING. לקחתי פניה אחת מוקדם מדי. אחרי פחות מרבע מייל הוא/היא שוב אמר/ה את זה: RECALCULATING. ואחרי עוד חצי מייל שוב הוא/היא אמר/ה את זה: RECALCULATING.

אז כבר הבנתי 2 דברים חשובים:
1. אני אישה – עובדה שאפילו עם GPS אני לא יודעת למצוא את הדרך.
2. גם ה- GPS היא אישה ועוד פולניה – אחרת איזו סיבה היה לזרוק לי ככה את האמת בפרצוף ולעשות לי רגשות אשמה על זה???

אחרי עוד איזה 2 RECALCULATING כאלה ואחרי שנסעתי דרך כמה וכמה עיירות בדרך הגעתי בסוף לקניון (זה שזאביק הגיע אליו ביום הקודם תוך 10 דקות בלי בעיות בכלל), ואז הבנתי ש- LABORDAY זה פשוט יום העבודה של הזבנים. בכל החנויות. וכמה שיותר מהם.
אפילו לא הגעתי לפתח של הקניון – מכוניות. הרבה מכוניות. המון מכוניות. מיליון מכוניות. חונות בשורות מסודרות, עומדות בשקט ומחכות שמישהו יצא או חגות במעגלים מסביב ל MALL הענק הזה בציפיה דרוכה למישהו שיסיים את הקניות שלו.
זה פשוט לא ייאומן – אני חשבתי שכולם עושים ברביקיו היום – מסתבר שכולם עושים קניות היום (או לפחות באים להסתובב בקניון).

זה לא בשבילי. אמרתי לחברה GSP "חברה, הביתה בבקשה" ואחרי 4-5 RECALCULATING אפילו הגעתי הביתה.

אחר הצהריים – זאביק לקח את כולנו לקנות לילדים נעליים בקניון של סנטה קלרה. ברור שהחברה GPS לא אמרה לו אפילו פעם אחת RECALCULATING. אמרתי לכם שהיא אישה פולניה.

הילדים יצאו מרוצים מהנעליים החדשות שלהם, ואני יצאתי מושפלת למדי מחווית ה"אין קניות" שלי, אז נכנסתי ל- OLD NAVY וקניתי מכנסיים וחולצה בהמון כסף – בלי הנחה…

עוד יום עבודה נגמר 🙂