טוב, לא ממש ריק.

הבוקר בשע 9:00 הציע "צוות מומי" – מומי, פיליפ ואולג, בטנדר עם המון חומרי אריזה מכל הסוגים וכל הגדלים- וחצי שעה אחריהם הגיע אליהו עם המכולה הצנועה שלנו.

במשך 3.5 שעות הם ארזו כל דבר שהיה לנו בבית ושסומן למשלוח (וגם דברים של אלי ותמר שכבר היו ארוזים בצורה מקצועית).

הכל נארז – אפילו המברגה של זאביק (ואיפה לעזאזל נמצא אותה כשנצטרך אותה – ברור שהיא תהיה בארגז האחרון שנפרוק …)

בזמן שהם היו פה – עוד קצת מיינו וסידרנו וחיברנו והורדנו מהגג את הסוכה ובילבלנו להם במוח (ככה זה, הלקוחות מבלבלים במוח והאורזים מהנהנים בראש ומחכים שהלקוחות יילכו כבר).

אח"כ הבאתי את כפיר לראות איך מעלים הכל על המכולה. ועכשיו באמת מעלים. הכל. ללא יוצא מהכלל. מכניסים לתוך מכולה אחת קטנה את כל מי שאנחנו. מצחיק.

האופניים של כפיר עומדים על המרפסת בהמתנה לעליה למכולה. ברגע שהוא רואה אותם הוא מתיישב אליהם כאילו שזה המקום הכי טבעי ומתחיל לפדל. כוס אוחתכ – האופניים כבר פה כמעט שנה והוא לא הסכים לעלות עליהם  אפילו לרגע – ועכשיו, שניה לפני שהם נוסעים הוא נוסע עליהם כאילו הוא נולד שם…. ילדים……

בסוף הכל נארז, וכשכפיר ואני הלכנו להביא ארוחת צהריים לכולם מהשווארמה, המכולה נחתמה ונסגרה ואחרי ארוחת הצהריים – נסעה לה לדרכה.

עכשיו נעשה תחרות – מי יגיע קודם ?