באמת שהתחלנו. ביום שישי לא ויתרנו לעצמי ומיינו את הספרים שלנו – מה לחסד ומה למשהו אחר (מה זה באמת המשהו האחר הזה? לא זוכרת)

אחר כך זאביק הלך להתקלח ולישון ואני נותרתי עם העירנות הבלתי מוסברת (בכל זאת אני עייפה כל הזמן)

אז התחברתי לשידות בסלון – מצאתי המון דיסקים (לוקחים) קלטות שמע (לא לוקחים) קלטות וידיאו (זאביק קופץ בנג'י, ענבר עושה עוגיות, ועוד כמה וכמה…) ולבסוף גם את משחק האטארי שזאביק קיבל פעם מחבר (של פעם – עם הקסטות המצחיקות שתוקעים באמצע ועם הגויסטיקים בכל מיני צורות)

הכל הולך לזבל …

אתמול סידרתי את המטבח ( הרוב בא איתנו, חלק הלך לענבר והנותר יחולק בין אורנה, רחלה ועירית). מה אני אעשה בארה"ב עם סט של 36 צלחות בשריות (36 מכל דבר, כן? אני יכולה לארח גדוד בבית שלי) מצד שני – מה האפשרות האחרת – להשאיר את זה כאן באחסון ואז לגלות פתאום שבאמת יש לי 36 אנשים לליל הסדר (לא יקרה. לא מתכוונת להכיר אנשים חדשים שם.. המשפחות שלנו פה, החברים שלי פה וטוב לי פה. למה אנחנו נוסעים????)

ככל שמתקרב הזמן ואיתו ההובלה (שיוצאת ביום רביעי הזה – בערך חודש לפנינו) אני מרגישה את העומס מטפס לי בכל תא בגוף. זה עושה מין תחושה של הורמונים בגוף או מנת סוכר די גדולה – רגע אחד אני ב"היי" מטורף, יכולה להיות ערה עד 5 בבוקר ואז לקום בשבע וחצי בלי בעיה ורגע אחרי אני לא מצליחה להחזיק את העיניים פתוחות וקורסת ל 10 שעות שינה בלי יכולת לפתוח את העיניים. קשה….

הבוקר אני מנסה להיות אמימצה ולמיין את חדר המשחקים. אני ממש יכולה לשמוע את זה: "אלוהים אדירים" אמר חולד בוקר אחד כשנכנס לחדר המשחקים של משפחת נוימן " מה זה כל המשחקים האלה????"

יש לנו הרבה משחקים. המון משחקים. כמעט המון כמו כמות הספרים שיש לנו. קיבלנו משחקים ישנים ומאתגרים של רועיקי ונונו. קיבלנו משחקים ישנים  של נדב אופיר יובל ועדי (מרעישים בדרך כלל אבל יש כאלה שגם לא – תהרכבות של תומס הקטר עושות אצלנו עבודה קשה בתקופות מסויימות) היו לנו משחקים משלנו ( כשהיינו רק דודים היה לנו חדר משחקים רק לאחיינים) אנחנו כל הזמן מקבלים מתנות לחגים, ימי הולדדת, סתם כשנפגשים עם סבא וסבתא בכל אירוע משפחתי בארוחת ערב במקדונלד'ס בימי הולדת בגן

יש לנו יותר מדי צעצועים!!!

אז החלטתי להיפטר מכמה. אבל ממה? קודם כל מהצעצועים המרעישים. אבל ממה ? מתומס הקטר הישן או החדש? כפיר ישנא אותי עד סוף ימי. אז ממשאית המנוף שעולה ויורד בעזרת קומפרסור . אולי לא. יואב ישנא אותי עד סוף ימי.

טוב. אז משחקים אחרים. לגו ? לא קוביות עץ, לא פאזלים? לא, משחקי יצירה? לא אז מה כן? אני יודעת – משחקים חינוכיים – גורלכם נחרץ. כמה שאני שונאת אתכם "קטן, בינוני, גדול", "דמות וצל" וכו'. הלך עליכם. אתם הולכים לחנות יד שנייה

קדימה נעמה, לאזור כוחות ולהתקדם הלאה